יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

מבט פילוסופי על "אבודים" ועל מושג ה'אבידות'

פוסט אורח של סיוון כהן אשר כתבה את התזה שלה בפילוספיה על אבודים. לקריאת התזה המלאה באתר שלה.



נדמה לי שכל מעריץ "אבודים" אמיתי עם זיקה כלשהי לפילוסופיה יסכים עם הטענה שאבודים היא מכלול פילוסופי שלם במסווה של סדרה הוליוודית.

הרי מאז ומתמיד הבינו כי ניתן ללמד אודות העולם וניתן לחוות אותו.

מבלי להוריד מכבודה או חשיבותה של חווית הלמידה, ניתן לטעון כי החוויה הפילוסופית שהועברה, בעבר באמצעות הספרות, ובהווה באמצעות המדיה הדיגיטלית, משאירה לעיתים חותם גדול יותר ומעבירה את המסר הפילוסופי בדרך חזקה יותר.


יוצרי הסדרה "אבודים" – "Lost" הבינו את חשיבות העברת החוויה הפילוסופית, ממש כפי שהבינו קודמיהם, היוצרים של עליסה בארץ הפלאות, הקוסם מארץ עוץ, מסעות גוליבר, האודיסאה, רובינזון קרוזו ועוד.

בכל הספרים הללו כל גיבור עבר תלאות וייסורים על מנת לחזור הבייתה, להיות בדרך, ולהפסיק להיות אבוד.

באבודים קורה מצב קצת אבסורד. כולם נמצאים במצב 'אבוד' תמידי. הדמויות אינן 'אבודות', רק בהגיעם לאי. כל דמות הייתה 'אבודה' עוד קודם.


היינו מצפים שכאשר הם יחזרו הבייתה הם יפסיקו לחוש 'אבודים' אך גם זה לא קורה. יתרה מכן, הקהל הצופה ב'אבידותם' של גיבורי הסדרה, הן באי והן מחוצה לו, נמצא בדיוק באותו מצב 'אבידות' כביכול. ה'אבידות' המתחילה ברזי העלילה, רק מתגברת ככל שהסדרה מתקדמת.


ומה עם האי עצמו? מבחינה מטאפיסית ניתן לטעון שלהיות אבוד זה להיות במצב מטאפיסי פגום, חלקי. אבל האי נמצא במצב מטאפיסי שלם רק כאשר הוא אבוד!!

מכיוון שלא ניתן לטעון שאבידות היא מצב קבוע שכן, השכל הישר מורה שלהיות אבוד זה משהו זמני, משהו שקורה ואז מפסיק לקרות, – הבנתי שיוצרי הסדרה מנסים ללמד אותנו משהו על המושג.


לאחר חקירה קצרה של שמות הדמויות, בה גיליתי שכמעט כל דמות קרויה על שם של פילוסוף, מדען, סופר ואפילו דמויות מספרים מפורסמים (ג'ון לוק, ז'אן ז'אק רוסו, דזמונד דיוויד יום, קלייב סטייפלס לואיס, הנרי גייל ועוד) ולאחר שאיתרתי את הנושאים הפילוסופיים העיקריים הבאים לידי ביטוי בעלילת הסדרה (מוסר סובייקטיבי, אחרות, המצב הטבעי לעומת המצב המדיני, מדע לעומת אמונה וכו) – הבנתי שהמצע הפילוסופי בסדרה איתן ושאני מתמודדת מול יריב ראוי היודע פילוסופיה על בוריה. לכן ניסיתי להבין מה בעצם הפריע ליוצרים, נגד מה הם יצאו? שכן כל חקירה פילוסופית מתחילה במשהו שהפריע למישהו.


אחת ההנחות יסוד הקלאסיות שלדעתי כולנו לקוחים כמובן מאליו ואיתו יש ליוצרים בעיה גדולה היא ש'אבידות' נשענת במובן מסוים על קיומו של זמן ליניארי. כלומר (ואנסה לא לתסבך יותר מדי את העניין), זמן ליניארי הוא תנאי הכרחי לסיבתיות שכן (לפי התפיסה הקלאסית) תוצאות אינן יכולות להקדים בזמן את סיבותיהן. זמן הוא גם תנאי הכרחי לזכרון שכן ללא 'עבר' אדם לא יכול לצבור זכרונות. הפילוסוף ג'ון לוק טען שזכרון יוצר זהות, שכן זיכרון מאפשר לנו ליצור רצף תודעתי אשר תלוי בקיומו של מושג הזמן. מהרגע שישנה הכרה בזהות, קרי מרגע שמכירים ב'אני', ישנה היכולת לספר סיפור 'אודותיי', לראות את העולם כמקום בו קורים 'לי' דברים. מתוך מושג הזהות אפשר לטעון כי ישנה המחשבה על מקומי וזמני במרחב. כלומר, אני X, זוכרת את עצמי ככזה וכזה, ושייכת למקום זה וזה בזמן זה וזה - על כן ישנה ציפיה ליציבות.


המצאות וקיום במקום ובזמן הנתפשים כשלך הינם חלק מהתנאים להחשב כ'נמצא' – כלא אבוד.


אז מה היוצרים עשו?

הם פשוט עשו מניפולציה על מושג הזמן ומשם מתחילים לחקור מחדש את מושג ה'אבידות'. כלומר הם בוחנים מה קורה כאשר מוציאים את פונקציית הזמן מהמשוואה.

מה שיפה זה שהם עושים את זה בכל כל הרבה רמות עד שקשה להבחין במהלך.

כלומר, הם מזיזים את הדמויות ואת האי בזמן, פיזית ותודעתית. הם מראים איך הזמן עובד אחרת באי, והכי חשוב הם חושפים את צופים למידע בעזרת קפיצות אקראיות בזמן.


ואז באמת מתחילה הפילוסופיה – שכן מבחינה אפיסטמית, אנחנו כצופים יחד עם גיבורי בסדרה נמצאים בחוסר ידיעה מתמיד, בבלבול, ובעיקר – בחוסר יכולת לאחוז באיזושהי מתודה פרשנית, בכלי עבודה קוהרנטיים, כיון שהם מופרכים כל פעם מחדש. הגיבורים יודעים ידיעה מסוימת ואז הידיעה מתמוססת. לכן הם מטילים ספק, הספק מתחיל תהליך של כביכול הליכה לאיבוד בין מה שידעתי בעבר – המוכר, לבין מה שאני עתיד לדעת. איתם נמצאים לאורך כל הידע הצופים, אשר מגיעים לדרך ללא מוצא שוב שוב בניסיון לרכוש ידע על ידי שימוש בכלים קוהרנטיים. אנו נאלצים לעבור שדרוג, התאמה מחדש, בדיקה. כך שאנו – והדמויות – מוצאים את עצמנו במערבולת אפיסטמית בלתי פוסקת ומרובת רבדים.


עד מהרה, מסתבר לנו כי לא ניתן להבין, לא ניתן לדעת, גם אם שמים לב מאוד טוב לפרטים. גם אם רואים את הסדרה שוב ושוב בניסיון לעלות על רמזים, גם אם מתחברים לאתרים שכל עסקנם הם להוות פלטפורמה לתאוריות שונות של הצופים, בתקווה שאולי אם נחבר יחד את כל ידיעתנו נוכל להבין ולעזור אחד לשני לצאת מהמצב המתמיד של הבלבול והאבידות אליה הגענו.


על כן ועד כמה שאני יכולה להבין מהפילוסופיה הנגזרת מהסדרה, המועברת דרך החוויה הפילוסופית – ישנו ניסיון להניח הנחת יסוד חדשה בדבר 'אבידות':

תפישה זו באה לטעון כי אולי, זו טעות בכלל לנסות לצאת ממצב ה'אבידות' הזו לכאורה. אולי החלוקה של אבוד \ נמצא \ בדרך - לא קיימת.

אולי לא ניתן ללכת לאיבוד כי מלכתחילה לא הייתה דרך ללכת ממנה לאיבוד.


הספרים עליהם כולנו גדלנו, אותם ספרים שהזכרתי בתחילת העבודה המספרים על הגיבור אשר נסחף בים, או ביתו הועף לארץ אחרת, או נפל דרך מחילה לעולם הפוך, האם אותם הגיבורים בספרים אלו היו במקור שלמים, ובשלב מסוים הלכו לאיבוד ורק ביקשו להמצא?

האם כל עוד אתה לא בבית, במקום המוכר, בזמן המוכר, במצב של ידיעה – אתה אבוד?

אך מה שמעניין יותר מכל הוא מצב האבידות של הצופים בסדרה. בדומה לסבסטיאן "בסיפור שאינו נגמר", אנו כצופים מלווים את הגיבורים באבידותם לכאורה לאורך כל הסדרה, מתחבטים יחד איתם ונמצאים איתם במצב ה'מיוסר' של אבידותם.

אותו מצב מיוסר נמצא בגלל המתח בין מה שיש - המצוי, לרצון למה שאני רוצה שיהיה - הרצוי.


בתרגום לשפת האי - ה'יש' הוא לצורך העניין הימצאותי באי ומה שאני רוצה זה להיות בבית (ולהיפך). דוגמא נוספת, "היש" הוא מציאות בה יש להקליד סדרה של מספרים לתוך מחשב כל 108 דקות על מנת להציל את העולם, והרצון הוא לדעת מה הסיבה הרציונליסטית לפעולה זו.


אבל אולי אל להם להיות מיוסרים באבידותם כלל ועיקר. אם משנים את הפרספקטיבה ומבינים כי המתח בין הדברים הללו מתמוסס – בין המצוי לרצוי, כלומר, לא יהיה מתח בין הרצון להיות בבית לבין הימצאותי באי, ולא יהיה מתח בין פעולת ההקלדה להבנה הרציונליסטית של הפעולה, ניתן יהיה לטעון שמצב האבידות עצמו התמוסס.

אולי אין בכלל דרך. לא דרכה של המדע ולא דרכה של אמונה. אין גורל ואין סיבתיות.

מה שיש, זה מספר בלתי מוגבל של אפשרויות. רק אחת מבין כל האפשרויות האלו קרתה. הסיכוי שאפשרות זו קרתה שווה לסיכוי שכל אפשרות אחרת תקרה, אך היא זו שקרתה ועל כן זו האפשרות שהייתה "אמורה" לקרות. לא מבחינת גורל, לא מבחינת דהארמה ולא מבחינת ייעוד. היכן שאתה נמצא זה היכן שאתה צריך להימצא.


כשאין דרך מלכתחילה, אין אפשרות לאבד את הדרך ולכן אין אפשרות ללכת לאיבוד.

אם אין אפשרות להוכיח את קיומה של דרך, לא דרכה של דת ולא דרכה של מדע, אז המושג "אבידות" מאבד כל משמעות.

אתה לא יכול לאבד את הדרך אם אין דרך לאבד מלכתחילה.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

אבודים מחדש - סיכום עונה 2


הסתיימה הצפייה מחדש של עונה 2. עונה 2 התרכזה בעיקר בצוהר, או הברבור, שהתגלה בעונה 1. הזנביים הופכים לדמויות קבועות. זו עונה מאוד ייחודית של הסדרה ומלאה בטוויסטים בעלילה, ומתחילה הרבה מוטיבים דתיים. נחשף מידע נוסף בנוגע לאחרים, המפלצת ויוזמת דהארמה. סצנת הפתיחה, אחת הטובות שנראו בטלוויזיה, נותנת לנו מבט ראשון על תחנת הברבור, אותה תחנה אשר קורסת פנימה בפרק האחרון של העונה. אלו הנקודות המעניינות שעלו בסקירה השבועית.

פרק 1 - איש מדע, איש אמונה
לוק: למעשה, אתה צודק. הדבר הבטוח ביותר הוא להישאר כאן -- לחכות לבוקר -- לחכות לאחרים האלו, לראות אם הם יופיעו -- לחכות שהבחורים האמיצים על הרפסודה יביאו עזרה -- אבל אני, התעייפתי מלחכות.

בתחילתו של הפרק אנחנו רואים אדם לא מזוהה המתעורר במקום שנראה רגיל לחלוטין, ואנחנו בטוחים למעשה שמדובר על פלאשבק מחוץ לאי. כאן מתחילה מסורת של פתיחת עונות, אנחנו חושבים שהסצנה נמצאת במקום אחד, ומגלים לאחר זמן קצר שזה בכלל משהו אחר. בפרק הזה אנחנו מגלים שדזמונד נמצא בבונקר תת-קרקעי, והפיצוץ של הדינמיט מרעיד אותו, וחושף את העובדה הזו. בעונה 3 למשל, אנחנו רואים את ג'ולייט, ואת "כפר האחרים" (הצריפים), ולאט לאט אנחנו מבינים, שוב, שמדובר על מקום שנמצא על האי. צפו לרעיון דומה גם בעונה ה-6, אם כי ה"גילוי" שם אולי יתארך לפרק-שניים.

פרק 2 - נסחפים בזרם
ג'ין: אחרים! אחרים! אחרים!

כולם יודעים על הלוגו של דהארמה שמופיע על הכריש, נכון?? אז הלוגו הוא של המקדש...

פרק 3 - התמצאות
דזמונד: קלווין -- הוא בא בריצה מתוך הג'ונגל -- מהר, מהר, בוא איתי. הוא הביא אותי לכאן למטה. הדבר הראשון שהוא עושה, הוא לוחץ על הכפתור, ואז זה מפסיק. מה כל זה היה, אני אומר. בסך הכל להציל את העולם, הוא אומר.
ג'ק: להציל את העולם?
דזמונד: המילים שלו, לא שלי. אז התחלתי ללחוץ על הכפתור גם. והצלנו את העולם יחדיו זמן מה, וזה היה נפלא. אז קלווין מת, והנה אני עכשיו לבד. הסוף.

ככל הנראה צ'אנג מדבר על אותה התקרית שראינו בסוף עונה 5, בייחוד לאור היד התותבת שלו. כלומר, ג'ק וחבריו לא מנעו את התקרית אלא יצרו אותה! ומה שקרה, קרה.

פרק 4 - כולם שונאים את הוגו
סוייר: נפלא. אני מניח שנוכל לתבוע את אושיאניק כולנו ביחד.

ההערה של סעיד בנוגע לצ'רנוביל. באמת ידוע שבתקרית התפוצצה פצצה גרעינית. עוד פרט שהיוצרים שתלו כבר בעונה 2, והתבהר רק בסוף עונה 5. בגלל העובדה הזו, במהלך עונה 5, ברגע שנחשפה פצצת המימן, הרבה שיערו שהיא תהיה מעורבת בתקרית.

פרק 5 - ...ונמצא
לוק: אני לא אבוד יותר.

אחת הסצנות הקלאסיות מתרחשות בפרק הזה, כאשר ג'ין ואקו מתחבאים ביער ורואים את האחרים עוברים, בין השאר עם ילד נושא דובי קשור לרצועה.

פרק 6 - ננטשה
שאנון: אני ראיתי את וולט!

המוות של אדם רות'רפורד נראה כבר מהזווית של ג'ק בפרק ה-1 של העונה, "איש מדע, איש אמונה", כמו שראינו שם, ג'ק אחראי בעקיפין למוות של אדם בגלל שהוא בחר לטפל בשרה.

פרק 7 - 48 הימים האחרים
בון: הלו? אנחנו הניצולים מההתרסקות של טיסה 815 של אושיאניק. אנא אשר.
ברנרד: אנחנו הניצולים של טיסה 815!


קיבלנו הרבה רמזים לגבי מה שקרה לזנביים (הגופה של גודווין, הסיפורים של אנה לוסיה וכו'), אך בעצם זו הפעם הראשונה שאנחנו מבינים מה באמת קרה להם. זו הדרך של היוצרים להראות לנו שדברים קורים גם אם אנחנו לא רואים אותם, ואם זה חשוב אנחנו נראה את זה (כמו הסיפור של "ג'רמי בנת'ם" ושל משלחת המחקר הצרפתית). מה שאומר שאנחנו נראה בעונה הבאה את הסיפור של הסלע השחור לדעתי. מעניין מאוד האיזכור של גודווין לגבי "אנשים טובים", זו היתה הדרך שלו "להגן" על עצמו כשהוא מודה שהרג את נית'ן, ונראה שהוא ממש מאמין בזה.

פרק 8 - התנגשות
סעיד: לפני 40 יום כמעט, באי הזה, קשרתי איש לעץ ועיניתי אותו. עיניתי אותו כפי שעיניתי אנשים רבים. אנשים רבים שאת קולם אני עדיין שומע בלילה. האם את צריכה להרוג אותי? אולי את צריכה. אולי נועדת לכך.

פרק 9 - מה קייט עשתה
סעיד: ראיתי את וולט בג'ונגל לפני ששאנון נורתה. האם זה הופך אותי למשוגע?

מה הקטע עם הסוס של קייט? טוב אז היוצרים אמרו שזה המפלצת הידועה לשמצה... מצד שני, זה יכל גם בכיף להיות אחד מהסוסים של האחרים (ואגב, במציאות זו סוסה). למה רדזינסקי ערך את הסרטון הכוונה של הברבור? קטע מאוד מוזר... ההסבר היחידי הוא שהוא רצה שהאנשים בברבור יתקשרו עם העולם שבחוץ. עכשיו, למה הוא רצה את זה? אני מניח שהוא טייל הרבה על האי, ייתכן מאוד אפילו שלאחר הטיהור, ומשהו שהוא גילה גרם לו לעשות את זה, אולי מפגש עם מיקאיל? (העין זכוכית, שאני מתאר לעצמי שהיתה שלו, הנמצאה בחץ ע"י הזנביים אולי מרמזת על כך) הייתי מהמר שנראה עוד את רדזינסקי...

פרק 10 - מזמור כ"ג
אקו: לך, לך ותגיד לחברים שלך שאני נתתי לך לחיות, שמר אקו נתן לך לחיות.

הפרק נקרא על שם פרק כ"ג בתהילים. במזמור זה חורט דוד את קורות חייו - מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה. אקו אומר אותו כשהוא מבעיר את המטוס בו יימי נמצא. למה המפלצת לא תקפה את אקו? כמו במקרה של לוק, לדעתי זה היה תחילתו של ניסיון "השתלטות".

פרק 11 - קבוצת הצייד
טום: תגיד לי, אתה הולך לבית של מישהו בפעם הראשונה, אתה מוריד את נעלייך? אתה שם את רגלייך על שולחן הקפה שלו? אתה נכנס למטבח שלו, אוכל אוכל שלא שייך לך? פותח דלת לחדרים שאין לך סיבה לפתוח? אתה יודע, מישהו חכם הרבה יותר מכל מי שכאן אמר פעם: "מאז שחר האנושות, האדם התברך בסקרנות." אתה מכיר את המשפט השני על סקרנות, לא, ג'ק?

טום מדבר על אוכל, ועל "דלתות שאין סיבה לפתוח". הכוונה היא ללא ספק לברבור ולמזווה שלו...

פרק 12 - אש + מים
קלייר: אני לא הוטבלתי. האם זה אומר שאם תעשה את זה לאהרון ומשהו יקרה לנו אז לא נהיה ביחד?
אקו: לא אם אני אטביל את שניכם.


בתמונה של המפעל הזה, מהמפורסמים בלונדון (הופיע על העטיפה של האלבום פינק פלוייד, אנימלס), ניתן לראות את האיזכור הראשון לווידמור בסדרה בשלט - "חברת הבנייה ווידמור" (widmore constructions). צ'ארלי רואה חיזיון בו מופיעות אמו וקלייר בתנוחה שמזכירה את הציור המפורסם של אנדריאה דל ורוקיו (בשיתוף עם דה וינצ'י) - ההטבלה של ישו. שימו לב ליונה בציור, שגם הופיעה בחיזיון. חשוב לציין, "האי" (ג'ייקוב/היריב שלו) הוא הגורם לרוב החזיונות שהדמויות רואות. ייתכן מאוד שזו הסיבה לחזיון הזה של צ'ארלי, תוך ידיעה שצ'ארלי הוא קתולי מאמין והחזיון הזה "יעבוד" עליו. מה שאומר שייתכן שמי ששלח לצ'ארלי את החיזיון רצה שאהרון יוטבל. שימו לב שיוחנן בתרגום לאנגלית זה ג'ון...


פרק 13 - ההונאה הגדולה
סוייר: יש שריף חדש בעיר, בחורים! כדאי שתתחילו להתרגל לזה.

השדר רדיו שהארלי שומע ("או מכל זמן") - לפי היוצרים בפרק ספיישל אבודים: מסע בזמן, השדר אכן בא מזמן אחר והיווה רמז למסע בזמן. ועוד משהו בקשר לשידור, המבצע של השיר אותו הם שומעים נעלם במיסתוריות עם מטוסו בזמן מלחה"ע ה-2...

פרק 14 - אחד מהם
בן: בבקשה, תוריד אותי. קוראים לי הנרי גייל, אני ממינסוטה!

זהו הפרק הראשון בו מייקל אמרסון מופיע, בתור בן שמתחזה להנרי גייל. הוא הופך ל"קבוע" רק בעונה 3. זהו הפרק הראשון בו אנחנו רואים את קלווין (בפלאשבק של סעיד, בלי לדעת מי הוא לגמרי עדיין). הנרי גייל זהו שמו של דודה של דורותי בסרט הקוסם מערץ עוץ משנת 1939. מעניין אותי אם נראה את הנרי גייל האמיתי מתישהו, התחושה שלי היא שכן.

פרק 15 - חופשת לידה
סוייר: ובכן, תלמה, מכיוון שלי יש את כל הרובים, אני כן יכול לשאול למה.

האם האחרים רצו להרוג את קלייר? נראה לי שלא, למרות שאלכס הבינה את זה ככה. ייתכן מאוד שאלכס לא יודעת בדיוק מה קורה, והיא יודעת שנשים הרות מתות, והיא פירשה את זה לא נכון. בכל זאת, קלייר ילדה כעבור 11 יום (בערך..) אז אני חושב ש"בסה"כ" תיכננו ליילד אותה ואז אולי לשלוח אותה חזרה. מה שאית'ן אומר לקלייר בקשר לחיסון נראה לי קצת הזוי. מעניין מאוד אם תהיה לזה עוד התפתחות בהמשך. מהו החיסון? אולי החיסון הזה קשור למעבר של האי בזמן (בסוף עונה 4), והסיבה שהאחרים לא עשו את המסע הזה. נראה לי מאוד שזהו חיסון ל"יכולות האי". אולי נגד האלקטרו מגנטיות...

פרק 16 - האמת כולה
בן: כמובן, אם הייתי אחד מהם, האנשים שאתם מתייחסים אליהם כאויבים, מה הייתי עושה? ובכן, לא יהיה שום כדור פורח. אז אני אצייר מפה למקום מבודד מאוד. כמו מערה, או סבך שיחים, מקום טוב למלכודת, מארב. ואז כשחבריכם יגיעו לשם קבוצה של חבריי יחכו להם. ואז הם ישתמשו בהם כדי להחליפם בעדי. אני מתאר לעצמי שטוב שאני לא אחד מהם, הא? יש לכם פה חלב?

הבדיקת הריון של סאן - תוצרת מעבדות ווידמור. ג'ין שומע את סוייר וברנרד מדברים, רק הפוך... זו השיחה המקורית:
ברנרד: איך אתה יודע?
סוייר: יש לי את המקורות שלי!
ברנרד: ובכן, אתה לא הולך להגיד לו את זה?
סוייר: זה לא התפקיד שלי.
ברנרד: אתה צריך להגיד לו! או...
סוייר: בחיים לא! שסאנשיין תגיד לו.

פרק 17 - נעילה
סעיד: מצאנו את הכדור פורח שלך, הנרי גייל, בדיוק איך שתיארת אותו. מצאנו גם את הקבר שתיארת -- הקבר של אשתך. הקבר אותו חפרת במו ידיך. הכל היה שם. כל הסיפור שלך -- האליבי שלך -- היה נכון. אך אני עדיין לא האמנתי. אז חפרתי את הקבר הזה וגיליתי שלא היתה אישה בפנים. היה שם גבר. אדם בשם הנרי גייל.

אחד הפרקים המעניניים בסדרה. הפרט הכי מעניין הוא המפה שמופיעה על דלת ההדף (מכאן שמה - מפת דלת ההדף), ומעלה הרבה סימני שאלה חדשים. המפה גם מוכחת כנכונה (אם כי לא תמיד מדוייקת), כאשר פרטים מסויימים התבהרו רק הרבה אחרי. למשל: CV - המונח (בצירוף מיספור רומי) משמעותו Cerberus Vent, משמע "פתח הקרברוס" במפה מצויין השם קרברוס מספר פעמים והכוונה היא למפלצת העשן. מכאן, שהמקומות שמסומנים ב-CV אלו הפתחים מהם המפלצת יוצאת/נכנסת. ראינו שהיא ניסתה למשוך את לוק לאחד כזה (בסוף עונה 1) וראינו גם אחד כזה ליד המקדש, דרכו "לא-לוק" ובן נכנסו, כמו גם משלחת המחקר הצרפתית (למעט רוסו). תיאור יותר מלא על המפה ניתן למצוא באשכול. מה מקור אספקת המזון? איך לא שמו לב למטוס או מסוק שהצניחו אותו? ומדוע האספקה ממשיכה אחרי הטיהור? לדעתי, דהארמה השתמשו בסחלב כדי להעביר מזון לתקופות שונות בברבור. כלומר, הם קנו בהתחלה כמות גדולה, וכדי שהאוכל לא יתקלקל הם "שלחו" אותו לזמן הנכון. העובדה שהאספקה ממשיכה גם לאחר הטיהור עוד יותר מחזקת את זה, כי הם שלחו את האוכל לעתיד בלי לדעת שיקרה "הטיהור" וכשהוא קרה, זה לאחר שהם שלחו, ולכן הוא ממשיך להגיע. מתי שהאספקה מגיעה יש נעילה בברבור (שתוכננה לפי הזמנים אליהם שלחו את האספקה), כדי לא לחשוף את תחנת הסחלב. מה שמפריע לי, וזה חור קטן בעלילה, היא העובדה שלא מציינים את העניין של "הנעילה" בסרטון הכוונה של הברבור, וזה נראה אירוע רציני, שאפילו מערכת הכריזה התחנה מודיעה עליו. מי קבר את הנרי גייל? כנראה שבן, יחד עם האחרים. זה מסביר איך הוא יודע את כל הפרטים על הכדור פורח.

פרק 18 - דייב
הארלי: האם מישהו מכם ראה בחור רץ כאן -- בחלוק רחצה, עם אגוז קוקוס?

היוצרים אישרו שדייב הוא פרי דמויונו של הארלי אבל גם התגלות... כלומר יש לאי (ג'ייקוב/היריב שלו) חלק בהזיות של הארלי, רק שזו לא היתה המפלצת. כנראה זה דומה לחלומות ולהזיות האחרות של הדמויות. אני חושב שזה בעיקר כדי לדחות את כל התיאוריות שכל האי הוא הזיה של מישהו... שיש כאלה המון, משום מה... מה שכן, כנראה שמישהו רצה שהארלי יתאבד, מה שמוביל אותי למסקנה שזהו היריב של ג'ייקוב שאחראי להזיות, היות שג'ייקוב בעצמו פגש בהארלי (בעונה 5) ודחק בו לחזור אל האי. ליבי סמית', זהו השם המלא. מה הסיפור שלה, איך היא הגיעה לבית משוגעים של הארלי? היוצרים חשפו שלא נגלה אותו... למרות שיש עומק לסיפור שלה הוא אינו קשור למיתולוגיה של הסדרה (דהארמה/האחרים/וכד') אלא רק ל-ליבי, וזו הסיבה שכנראה לו נראה את זה. למרות שכפי הידוע כן נראה את ליבי בעונה הבאה. זהו הפרק היחיד שנגמר בתמונה מפלאשבק (התמונה של ליבי), וזו כנראה הסיבה לעניין הגדול סביב הדמות שלה.

פרק 19 - אות מצוקה
ברנרד: אם את לא יכולה לעזוב, גם אני לא.

לאור העובדה שלוק הרים את הכדורים שנפלו לרוז, היא אחת מבין שלוש שיודעים על שיתוקו, יחד עם סוייר (שגילה את זה בפרק "תא המעצר"), ובון (שגילה את זה ב"אל מתוך המכונה"). ייתכן מאוד שזה גם הסוד שהוא סיפר לוולט.

פרק 20 - שניים לדרך
לוק: הייתי לכוד תחת דלת ההדף, חסר אונים. היית יכול לרסק לי את הגולגולת, אך לא עשית כלום. למה לא?
בן: כי אתה אחד מהטובים, ג'ון.


האם "הנרי" (בן) בא בשביל לוק, כמו שהוא טען? לדעתי, ברור שלא. כמו שציינתי בפרק קודם, בן גילה שיש לו סרטן בעמוד השדרה, וממש לאחר מכן, שיש שרופא מנתח של עמוד השדרה התרסק על האי.... 1+1= בן בא בשביל ג'ק...

פרק 21 - ?
אקו: את הצלב הזה ענד אחי, יימי. יימי היה אדם גדול, כומר, איש אלוהים. ובגלל שבגדתי בו הוא נורה ונהרג. הוא נלקח אל מטוס אשר המריא משדה תעופה בניגריה בחציו השני של העולם. אז, המטוס בו הייתי התרסק על האי הזה. ואיכשהו, פה, אני מוצא את אחי שוב. אני מוצא אותו באותו מטוס שהמריא מניגריה. באותו מטוס אשר נמצא מעלינו -- שהסתיר את המקום הזה. ואני לקחתי את הצלב מצווארו של יימי ושמתי אותו על צווארי, בדיוק כמו ביום בו לקחתי לראשונה חייו של אדם אחר. אז תן לי לשאול אותך -- איך אתה יכול להגיד שזה חסר משמעות? אני מאמין שהעבודה הנעשית בצוהר חשובה יותר מהכל. אם לא תמשיך ללחוץ על הכפתור, ג'ון, אני אעשה זאת.

בגלל שם הפרק הרבה חושבים שהאיזור בו הומלחה האדמה הוא בצורת סימן שאלה, אבל זהו למעשה עיגול מטרה. מי המליח את הקרקע ליד פתח הברבור, ומי אמור לראות את העיגול מטרה? התשובה הפשוטה היא שזהו קלווין או רדזינסקי, במסעות החקר שלהם באי. אבל אז אני רואה סיבה בשבילם לעשות זאת... יש כאלה שטוענים שליד כל תחנה יש כזה סימן, ושם היו "מצניחים" (או מעבירים בזמן, כפי שטענתי בפרקים הקודמים) את המשלוחי מזון... מה היא משמעותו האמיתית של הניסוי בפנינה? כמו שרשמתי למעלה, דזמונד פירש טוב יותר את מטרת הפנינה, והניסוי הפסיכולוגי הוא על היושבים שלה. בנוסף ייתכן שהיא נועדה גם לוודא הכל "תקין" בשאר התחנות לאחר הטיהור. מה שאומר שלא רק רדזינסקי שרד אותו, אלא עוד כמה מחברי דהארמה (מה שמאוד הגיוני).

פרק 22 - שלוש דקות
ג'ק: למה שהוא ישקר לנו?
סעיד: כי אני מאמין שאב יעשה הכל למען בנו. כי אני מאמין שייתכן שמייקל שיחרר את הנרי. וכי אני מאמין שהוא מוביל אותנו למלכודת.
ג'ק: אתה מאמין בהרבה דברים.
סעיד: גם האמנתי שהנרי הוא אחד מהם.


למה האחרים לקחו ממייקל דגימת דם? למרות שהם גם לקחו דגימות מג'ק, קייט וסוייר בעונה 3, לדעתי הפעם זה רק לראות אם מייקל באמת אבא של וולט. איזה מבחנים עשו לוולט? האמת אין לי שמץ... אני מאמין שהם ניסו אולי ולא הצליחו (כמו שראינו בחדר 23), אולי כדי להבין את מהות הכוחות של וולט. למה גברת וולט שאלה את מייקל אם וולט הופיע במקומות שהוא לא היה אמור להיות בהם? בעונה הקודמת הערכתי שכוחותיו של וולט הם טלקינזיס (או פסיכוקינזטיס), הפעם נראה שהעניין מסובך יותר. הכוונה היא כנראה למסע אסטראלי (אסטרל פרוג'קשן), הנקרא גם הקרנה חוץ גופית וריחוף בין מימדי, שזה פרשנות כוללת לכל צורות ה"חוויה החוץ גופית" אשר גורסת כי ה"גוף האסטראלי" (או "גוף בין מימדי") מתנתק מן הגוף הפיזי ומסוגל לרחף מחוצה לו. כאשר הדבר מתרחש, הגוף הבין מימדי מרחף במישור הבין מימדי.

פרק 23 - לחיות ביחד, למות לבד
קלווין אינמאן: אתה רואה את הכתם החום, שם? זה רדזינסקי. הוא שם רובה בפה כשישנתי. החלק הגרוע זה שהיה לי רק 108 דקות לקבור את הממזר המסכן.
File:2x23 PrisonersOfOthers.jpg
"לחיות ביחד, למות לבד" - זוהי שורה מהמנון צרפתי מפורסם (האינטרנציונל) שנכתב לאחר המהפיכה הצרפתית, ושונה לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, ושונה שוב למען המחאות של מעמד הפועלים באנגליה.
זוהי הסטנזה השנייה (הבית השני) של ההמנון בגרסא באנגלית:
Let no one build walls to divide us,
Walls of hatred nor walls of stone.
Come greet the dawn and stand beside us,
We'll live together or we'll die alone.
החלק המעניין הוא שיש לשיר קשר גם אלינו, פה בארץ ישראל! בשנות מלחמת העולם השניה שימש השיר "ברכת עם" ("תחזקנה", על פי מילתו הראשונה) של ביאליק כהמנון השומר הצעיר, אך בעקבות המלחמה והרדיפות עלה חשש שתיווצר בקרב התנועה לאומנות, ועל כן צורף האינטרנציונל כהמנונה השני של התנועה. הוא משמש גם כהמנון השני של הנוער העובד והלומד (יחד עם התקווה).
דזמונד מציין שהדלת הדף של הברבור עמידה בפני פצצת אטום. מעניין אם ההגנה היא החוצה... בכל מקרה זה הרמז השני לג'אגהד, הפצצה מעונה 5. הרמז הראשון היה מפי סעיד, שהוא אמר שהמבנה של הברבור מזכיר את צ'רנוביל. למה דזמונד שוחרר בחרפה מהצבא הסקוטי? אין איך לדעת כרגע, וכנראה לא נגלה גם.. למרות.. שאי אפשר לדעת... מהו המקור של פסל הארבע אצבעות, ומה קרה לשאר הפסל? ראינו כבר את הפסל בשלמותו בעונה 5, זוהי תאורט, האלה המגנה על ההריון והפוריות. מכאן שהמקור שלו הוא מצרי, עדיין נשארת השאלה מי בנה אותו, היות שהוא נראה כבר בסוף המאה ה-18 בפרק האחרון של עונה 5. היות שבדהארמה לומדים על התרבות המצרית, נראה לי מאוד שהיתה תרבות מצרית קדמונית על האי... למרות שהרבה מקשרים את הפסל והריסתו לבעיית הילודה, אני חושב שזה מקרי, ואין קשר. בפרק על בן בעונה 3, "האדם מאחורי הפרגוד", אנחנו רואים שיעור בו מלמדים על הר געש כבוי שנמצא על האי, יש לי הרגשה שזה העניין, ויש לי גם הרגשה שעוד נראה את זה בעונה הבאה. את ה-כ-ל. למה הקפסולות מהפנינה נמצאות באמצע הג'ונגל? לא ברור לי מה העניין פה. יש ניסוי, לא משנה עם הוא על תושבי הפנינה או שאר התחנות, למה לא קוראים את התיעוד? כנראה שזו ממש לא מטרת הניסוי... זה גם תומך בעניין שלוק לא הבין נכון את הסרטון של הפנינה, ויש ניסוי פסיכולוגי עליהם, ופשוט מה שהם רושמים לא מעניין את הניסוי... לא נראה לי שנשמע על זה עוד בעתיד כי היוצרים הודיעו שלא יהיה יותר "דהארמה" בסדרה...

זו היתה עונה 2. עונה מצויינת שפתחה הרבה שאלות חדשות על אופיו של האי. ניתן עדיין לצפות בסיקורים לפרקים בפורום של אבודים. זהו האשכול המרכז את כל האשכולות בנושא - http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=4073753

יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

אבודים מחדש - סיכום עונה 1


הסתיימה הצפייה מחדש של עונה 1. עונה 1 זו עונה שבה אנחנו מתחילים להכיר את הדמויות, את המניעים שלהן, וגם המיתולוגיה מתחילה להיווצר אט אט. לאחר הצפייה המחודשת אנחנו מגלים מחדש את כל הרמזים שהושתלו לעונות הבאות, כמו גם את ההתפתחות של הגיבורים והמסלול שהם עברו. אלו הנקודות המעניינות שעלו בסקירות השבועיות.

פרק 1 - פיילוט, חלק 1
צ'ארלי: שמעתי אותך צועקת. שמעתי אותך צועקת "ג'ק". שמי צ'ארלי דרך אגב.

הפרק הראשון הוא לדעתי אחד הפרקים הטובים שנעשו בטלוויזיה אי פעם. האי של אבודים מתגלה כאי מיסתורי, וכבר בפרק הראשון אנחנו מכירים את המפלצת - יצור שאופיו האמיתי עדיין לא ידוע. האם המפלצת הורגת בלי סיבה, או שיש לה כוונה מאוד מדוייקת? ראינו שהמלצת "שופטת" דמויות, אז אולי יש לה סיבה טובה למי שהיא הורגת או לא? ראינו אותה הורגת את הטייס, ואח"כ מנסה להרוג את ג'ק (באמצעות כריסטיאן שמטעה את ג'ק). במקרה של הטייס ושל ג'ק, אלו 2 אנשים שיכולים מאוד לעזור לניצולים. הטייס, בגלל הידע שלו בנוגע למסלול הטיסה, וג'ק, כי הוא רופא....

פרק 2 - פיילוט, חלק 2
הארלי: היי, בחור, אתה ער? היי, הגיע מטוס חילוץ! ניצלנו! הידד! כן, הוא רדום.

מוטיב השחור והלבן שמתחיל בפרק הזה, "שני שחקנים. שני צדדים. אחד בהיר אחד כהה." מוטיב שמגיע לשיאו בפרק האחרון של עונה 5, שכאנחנו רואים את ג'ייקוב ויריבו. האם זה הרמז הראשון למה שקורה באמת על האי? האם הניצולים של טיסה 815 הם בסה"כ כלים במשחק גדול יותר?

פרק 3 - טאבולה ראסה
סוייר: אני לא עוצר. שיהיה לכם פיקניק נחמד.
סעיד: מצוין, תחצה את הג'ונגל בלילה.
סוייר: אווו, מפחד שהעצים יתפסו אותנו?
http://i36.tinypic.com/r7riau.jpg
שם הפרק: טאבולה ראסה. מונח שטבע הפילוסוף ג'ון לוק. נושא זה נחקר גם ע"י הפילוסוף דיוויד יום. ג'ק: "לפני 3 ימים כולנו מתנו. כולנו צריכים להתחיל מחדש".

פרק 4 - הליכה
לוק: זה הגורל שלי! אל תגיד לי מה אני לא יכול לעשות!

למה לוק לא נהרג ע"י המפלצת. אני חושב שהתשובה פשוטה - פה התחיל הנסיון של היריב של ג'ייקוב להרוג את ג'ייקוב. המפלצת זיהתה את לוק כמועמד, ואח"כ אפילו ניסתה למשוך אותו למחילה שלה, נסיון שסוכל ע"י ג'ק. נראה לי אפילו, שהיה עוד נסיון כזה, עם המשלחת הצרפתית, רוברט, בעלה של דניאל נשלט ע"י המפלצת, ורוסו הרגה אותו. אולי אם הורגים את הבן אדם אז האחיזה של המפלצת נגמרת?

פרק 5 - ארנב לבן
ג'ק: עברו 6 ימים וכולנו עדיין מחכים. מחכים שמישהו יגיע. אבל מה אם הם לא? אנחנו חייבים להפסיק לחכות. אנחנו צריכים להתחיל להבין דברים. אישה מתה הבוקר רק כי יצאה לשחות והוא ניסה להציל אותה, ועכשיו אתם עומדים לצלוב אותו? אנחנו לא יכולים לעשות את זה. כל אחד לעצמו לא הולך לעבוד. הגיע הזמן להתחיל להתארגן. אנחנו צריכים להבין איך נשרוד כאן. עכשיו, מצאתי מים. מים רעננים, למעלה בעמק. אני אקח איתי קבוצה באור הראשון. אם אתם לא רוצים לבוא תמצאו דרך אחרת לתרום. בשבוע שעבר רובנו היינו זרים, אבל כולנו כאן עכשיו. ואלוהים יודע כמה זמן נהיה כאן. אבל אם אנחנו לא יכולים לחיות ביחד, אנחנו הולכים למות לבד.

הפרק הזה הוא דוגמא טובה לבניית הסיפור בסדרה. בפלאשבק, אמא של ג'ק, מרגו, אומרת לג'ק שהוא צריך ללכת בעקבות אביו אחרי מה שהוא עשה לו... רק בפרק 11, "לכל הבוקרים הטובים ביותר יש בעיות-אב", אנחנו מגלים יותר על זה, ורק בפרק הראשון של עונה 3, "בין שתי ערים", אנחנו מקבלים את כל הסיפור. קודם כל העניין עם ההדחה של אביו מהתפקיד, ואח"כ ההאשמות שהוא בוגד עם שרה...

פרק 6 - בית השמש העולה
סוייר: ובכן, זו חרב פיפיות, לא כן? כולנו ניקח את תרמילנו למערות וביום למחרת עובר מטוס בשמיים, וממשיך בדרכו בשמחה בלי אף אחד שיסמן לו. מצד שני, להישאר כאן, להיאכל בידי חזירי בר, ליפול מצוק, בלי אף אחד בסביבה שיוכל לענות לקריאה לעזרה.

צ'ארלי הולך לקחת מנה אך נעמד על כוורת דבורים, מכל הבלאגן שנוצר בסופו של דבר נמצאים במערות 2 שלדים, הנושאים 2 אבנים, שחורה ולבנה. הם מקבלים מלוק את הכינוי "אדם וחוה". מי הם אדם וחוה? לדעתי, בגלל האבנים (השחורה והלבנה), בגלל שלא ידענו בכלל שברנרד לבן, ובגלל הרצון שלהם להתבודד שראינו בסוף עונה 5- אני חושב שאלו רוז וברנרד.

פרק 7 - העש
צ'ארלי: אתמול בלילה היו לי יחסים גופניים עם בחורה שאפילו אינני מכיר.
כומר: אני מבין. עוד משהו?
צ'ארלי: כן. אה, מיד לאחד מכן היו לי יחסים עם עוד בחורה. ואז צפיתי בהן בזמן שהיו להן יחסים אחת עם השנייה.


הפרק מתחיל שני מוטיבים שתופסים הרבה נפח בעונות הבאות של אבודים - גורל מול הבחירה החופשית וגאולה - צ'ארלי, אשר על מנת להיגמל מהתמכרותו לסמים, חייב לוותר על כך בכוחות עצמו ומתוך בחירה, אחרת יהיה לו קשה יותר. העש בפרק מסמל את המוטיבים האלו בכך שלבסוף, כאשר ויתר צ'ארלי על הסמים, אנו מבחינים בעש מרחף לו בקלילות באוויר, סמל לכך שגם צ'ארלי וגם העש הצליחו לשרוד.

פרק 8 - איש ההונאה
הארלי: אני בחור גדול, הולך לקחת זמן עד שתוכל לעשות לי שק קמח, טוב?

הפרק מתמקד בסוייר, ומסלול ההרס העצמי שהוא עבר, מה שמתברר שהיה כתוצאה מהטרגדיה האישית שלו. המעניין הוא שמי שעזר למסלול הזה להתהוות הוא לא אחר מאשר ג'ייקוב, שנתן לו את אותה העט בה הוא כתב את המכתב לסוייר המקורי. השאלה היא למה? בנוסף אנחנו מגלים שסוייר זה רק כינוי, וזהות סוייר המקורי הופך לעניין מרכזי בעונות הבאות וניפתר רק בפרק ה-19 של עונה 3, "תא המעצר", שם אנחנו מגלים שזהו אבא של לוק.

פרק 9 - בידוד
סוייר: רופא משחק גולף. וואו, בחיי, עכשיו שמעתי הכל. מה הלאה, שוטר אוכל סופגניה?

הפרק מתמקד בשני דמויות, סעיד ודניאל רוסו, ולכן, שם הפרק מתייחס לשניהם. דניאל רוסו חיה במשך 16 שנים בבידוד על האי. סעיד גילה אותה, לאחר שעזב את חבורת הניצולים ודן את עצמו לבידוד, בשל תחושות האשם על מה שעשה לסוייר. האי מקבל עוד נופך מיסתורי בדמות הלחישות. לדעתי, זה כמו קסטה שמקליטים עליה הרבה פעמים ושומעים את ההקלטה הקודמת. במקרה שלנו, תחשבו ש"הקליטו" על המציאות, מציאות חלופית אחרת, אז הלחישות זה המציאות החלופית.

פרק 10 - גודל על ידי אחר
הארלי: מגניב. וסיבת הטיול? הסיבה שהיית באוסטרליה?
לוק: חיפשתי משהו.
הארלי: חיפוש, אה-הא. אז, מצאת את מה שחיפשת?
לוק: לא, זה מצא אותי.

הפרק מתמקד בקלייר, ובחייה לפני ההתרסקות. שם הפרק מתייחס לתינוקה שעוד לא נולד, אהרון. היא קיבלה אזהרה מפורשת ממדיום שעימו נפגשה, שלא לתת לאף אדם אחר לגדל את תינוקה, אחרת יביא הדבר אסון עליו. למה מאלקין התעקש שקלייר תגדל את התינוק, ואח"כ שלח אותה על טיסה לזוג שיאמץ אותו. והאם הוא ידע שטיסה 815 תתרסק על האי? אני אישית חושב שמאלקין מתחזה, והוא קיבל הוראות לגבי קלייר. ייתכן מאוד שהאחרים שידעו שטיסה 815 תתרסק קשורים לזה איכשהוא (שיחדו את מאלקין), אולי ווידמור בעצמו. אולי אפילו ג'ייקוב... ללא ספק משהו שנקבל עליו תשובה בעונה האחרונה.

פרק 11 - לכל הבוקרים הטובים ביותר יש בעיות-אב
בון: ראית פעם מסע בין כוכבים?
לוק: לא, לא ממש.
בון: אנשי הצוות שירדו לכוכב יחד עם הדמויות המרכזיות, הקפטן והבחור עם האוזניים המחודדות, תמיד לבשו חולצות אדומות. ותמיד הם נהרגו.


נראים הסימנים הראשונים לייחודו של וולט במשחק השש בש. בנוסף, בון מטביע את המונח "חולצה אדומה", מונח שהמעריצים ישתמשו בו לתאר את כל הדמויות "הלא חשובות" שמתו. כדוגמת ארזט, פרוגורט, ודאג. לוק מציין שהקפטן של הספינת חלל כנראה לא היה קפטן טוב, אם מתו לו אנשים. בצורה אירונית, בון מת כתוצאה ממעשיו של לוק.

פרק 12 - מה שזה (התיק) לא יהיה
רוז:
ישנו גבול דק בין הכחשה לאמונה.
http://i38.tinypic.com/2d781ns.jpg
הפרק הזה הוא פרק "בואו נכיר יותר טוב את קייט", אפשר לשים לב שאגם בו קייט וסוייר מוצאים את המזוודה הוא אותו גם בו פאולו מצא את היהלומים, ואותו אגם בו נחתו הארלי וקייט בשנת 77.

פרק 13 - לבבות ומחשבות
צ'ארלי: בלי לפגוע, חבר, אבל אם יש מישהו על האי הזה אשר הייתי בוטח בו לחלוטין שיציל אותנו זה יהיה ג'ון לוק.

שם הפרק "לבבות ומחשבות" - מונח שנטבע במלחמת ויטנאם ודיבר על לזכות באמונם של המקומיים במקום לחימה בהם. שם הפרק הוא גם שם פרק בסדרה בגבולות המיסתורין (באנגלית The Outer Limits), בפרק בסדרה מוזרק סם הזיות ליחידה צבאית, וגורם לחיילים להרוג יחידה אחרת כתוצאה. לוק משתמש בסם הזיות כדי לזכות באמונו המוחלט של בון.

פרק 14 - מיוחד
בריאן:
זה פשוט -- יש בו משהו.
מייקל:
על מה אתה מדבר לעזאזל, בנאדם?
בריאן: לפעמים קורים דברים שהוא בסביבה. הוא שונה איכשהו.

כוחותיו של וולט נראים כטלקינזיס (או פסיכוקינזטיס), כלומר, מבחינת ההגדרה הקלאסית, הניחן ביכולת טלקינטית מסוגל להזיז עצמים בכוח מחשבתו בלבד. גם השפעה מרחוק על מערכות ביולוגיות (אנשים, חיות, צמחים ותאים) נכללת בהגדרת המונח. בעל היכולת הטלקינטית יכול לכאורה לגרום לשינוי ביולוגי, חיובי או שלילי על המערכת הביולוגית עליה הוא מפעיל את יכולתו. לדוגמה, אדם בעל יכולת טלקינטית יכול לכאורה להשפיע על מזג האוויר על ידי התרכזות בעצם השינוי בלבד.

פרק 15 - השיבה הביתה
אית'ן רום: אתה תביא אותה לכאן. אם לא, אני אהרוג אחד מהם. ואז, אם לא תביא אותה עד השקיעה מחר, אני אהרוג עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. אחד בכל יום. וצ'ארלי, אותך אני אהרוג אחרון.

מה באמת קרה לקלייר? את זה אנחנו מגלים בעונה 2 - היא סוממה ע"י האחרים והצליחה להימלט בעזרת אלכס ורוסו (האם וביתה עזרו לה בלי ידיעה אחת על השנייה). בעונה הבאה אנחנו נקבל פלאשבק לאירועים שעברו על קלייר בזמן "שהותה" אצל האחרים.

פרק 16 - מחוץ לחוק
כריסטיאן שפרד: אתה יודע למה קוראים לאוסטרליה "מתחת לתחתית"? כי זה הכי קרוב שתוכל להגיע לגיהנום מבלי להיכוות.

כריסטיאן שפרד, אביו של ג'ק, משכנע את סוייר להרוג את פרנק דוקאט, שהוא חושב שהוא סוייר. כריסטיאן גם מזכיר את בנו בשיחה ואת הרד סוקס. מה שאח"כ גורם לסוייר להבין שזה אביו של ג'ק. בשיחה עם פרנק מתגלה גם שמו האמיתי של סוייר - ג'יימס.

פרק 17 - ...בתרגום
לוק: הם תקפו אותנו, חיבלו לנו, חטפו אותנו, רצחו אותנו. אולי זה הזמן שנפסיק להאשים את עצמנו ונתחיל לדאוג לגביהם. אנחנו לא האנשים היחידים על האי הזה וכולנו יודעים את זה.

אנחנו רואים שבגלל החוב של סאן (כסף שהיא שילמה לאימו הזונה של ג'ין), אביה מכריח את ג'ין לעבוד בשבילו. בנוסף, ג'ין מספר לסאן שאביו מת, ולפי הפרק D.O.C אנחנו יודעים שסאן יודעת שזה לא נכון, כי היא ביקרה את אביו לפני.

פרק 18 - מספרים
הארלי: בבקשה, תגידי לי למה רשמת את זה. מה משמעות המספרים האלו? בבקשה.
רוסו: אני לא יודעת.
הארלי: מה? את לא יודעת? טוב, הדבר הזה בג'ונגל, אולי זה מפלצת, אולי זה ג'ירף עצבני, אני לא יודע. העובדה שאף אחד אפילו לא מחפש אותנו, כן, זה מוזר, אבל אני זורם עם זה כי אני מוכן לאתגר, הארלי הטוב עושה חיים. ובכן, תנחשי מה? עכשיו, אני רוצה תשובות מזורגגות!

http://i37.tinypic.com/29m4ymc.jpg
המספרים... מקוללים או לא? האמת השאלות המשמעותיות סובבות סביבם, ולא הם עצמם. ידוע כבר שהם חלק ממשוואה שחוזה את סוף העולם, ומטרת השידור היתה להודיע על "פריצה במחקר", בכך שאחד המספרים ישתנה, לצוות באן-ארבור. אז למה לאף אחד לא היה אכפת שרוסו שינתה את השדר בשנת 88, בעוד הטיהור קורה רק ב-92...?? יש כאלו שאומרים שהשדר שרוסו וצוותה שומעים נשמע כמו הארלי... מהו המקור של המספרים? כלומר, אנחנו יודעים שהם משמשים כבסיס למשוואת ולנזטי, אבל למה דווקא הם?

פרק 19 - אל מתוך המכונה
לוק: עשיתי כל מה שרצית שאעשה, אז למה עשית לי את זה?!

לוק נופל קורבן להונאה, ממש כמו במשחק "מלכודת העכברים", נראה שזה מוטיב חוזר בחייו. ההונאה הגדולה קרתה בעונה 5, או למעשה התגלתה בעונה 5, כשגילינו שהוא תומרן בידי היריב של ג'ייקוב כל הזמן. שם הפרק, דאוס אקס מכינה (Deus ex machina), הוא מונח בלטינית, שתרגומו הוא אל מתוך מכונה (ביוונית: θεός από μηχανής). מונח זה משמש לתיאור מצב בסיפור או דרמה, בו הכותב מכניס לעלילה גורם נוסף (אלוהים, למשל), שאינו נובע מהשרשרת הסיבתית העלילתית, על מנת לפתור בעיות עלילתיות. מקורו של המונח בתיאטרון היווני, בו מכונה הייתה מורידה "אל" לבמה, כדי לפתור מצב שאין דרך אחרת להתירו. כלומר, אם ניקח את זה לסיפור שלנו, אז זהו האור שבוקע מהצוהר בסוף הפרק, בתרגום פשוט. אם רוצים ללכת קצת רחוק, אפשר להגיד שכל החלום הוביל לשרשרת האירועים שקרתה, וזוהי ההתערבות "האלוהית". זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את ברנרד (מבלי לדעת שזה הוא), קטע אדיר, גאוני אפילו, מי חשב זה מישהו מהניצולים במקום אחר על האי???? הפרק משאיר אותנו עם השאלה, מדוע לוק מאבד את התחושה ברגליו? האם זה בגלל שהוא מתרחק מה"מטרה"? אם כן, אז מה היא? "הצוהר"? או שאולי כדי למנוע ממנו למות (למעשה, מה שקרה לבון), ואז התוכנית של "היריב של ג'ייקוב" תיכשל...? והאם מי ש"שלח" לו את החיזיון זה אותו אחד?

פרק 20 - אל תפגע
ג'ק: בון, תקשיב לי. תקשיב! אתה לא הולך למות. אני הולך לתקן את זה, בסדר? אני הולך להציל אותך.

שם הפרק לקוח מהביטוי פרימום נון נוקרה (לטינית: Primum non nocere), המבטא את אחד מעקרונות האתיקה הרפואית במשמעותו: ראשית, אל תגרום נזק. הביטוי משמש לפחות מאז 1860 כתזכורת לעוסקים ברפואה, שלפעולות הנעשות מתוך כוונות טובות עשויות להיות תוצאות לא רצויות. וזה לא חלק משבועת הרופאים (או שבועת היפוקרטס).

פרק 21 - טובת הכלל
סעיד
: לא הכרתי את בון כל כך, ועל כך אני מצר. ביום השישי שלנו פה אישה בשם ג'ואנה מתה. היא טבעה. ובון היה הראשון שקפץ למים. לא הכרתי אותו, אך אני זוכר את האומץ שלו. ואני יודע שהוא יחסר.

סעיד כל כך נואש למצוא את נאדיה, עד שהוא מסכים לחבור ל"שטן" (הסי.איי.אי) וכתוצאה מכך, חברו מתאבד. עצוב, בייחוד שאנחנו יודעים שכל זה רק כדי להיות איתה תקופה קצרה, עד לפרידה הבאה - הפעם לתמיד...

פרק 22 - נולדה לברוח
וולט: אל תפתח את זה, מר לוק. אל תפתח את הדבר הזה!

נראה שוולט מגלה על הצוהר דרך הנגיעה בלוק, כנראה יכולתו הטלפתית של וולט. אך למה וולט מזהיר את לוק שלא יפתח את הצוהר? האם הוא חוזה את העתיד לקרות? האם ג'ייקוב מנסה להעביר דרכו מסר?

פרק 23 - יציאת מצרים, חלק 1
רוסו: יש לכם רק שלוש אפשרויות: לרוץ, להתחבא, או למות.

איך "הסלע השחור" הגיעה לאמצע הג'ונגל? טוב, הרבה תיאוריות יש על העניין הזה. בין השאר - היא נמשכה ע"י כוח מגנטי (כמו שראינו שקורה לפני התפוצצות הפצצה), או שאולי בתזוזת האי הוא הופיע ממש תחתיה. אני יותר עם האפשרות השנייה, ורק בגלל שזה נראה לי הרבה יותר מגניב.. מי קרא "לשטח האפל" בשמו? לדעתי, אלו היו רוסו וצוותה, וזה קרה כנראה בעקבות ההתקלות עם המפלצת באיזור הזה. בעיקרון, נראה שבשטח הזה יש הרבה פתחים תת קרקעיים של בשימוש המפלצת - אז כנראה שהיא מאוד פעילה באיזור הזה (גם לפי המפה בברבור).

פרק 24 - יציאת מצרים, חלקים 2 ו-3
מייקל: וווווווולט!
http://i33.tinypic.com/29cl0xt.jpg
לוק פוגש שוב במפלצת וחושב שהיא לא תפגע בו, אך לפי הפחד בעיניו ניתן להבין שהעשן השחור זה לא מה שהוא פגש בפרק "הליכה". עדיין לא ברור למה המפלצת מנסה לגרור את לוק אל הבור, אולי זה היה ניסיון מוקדם של היריב של ג'ייקוב "להשתלט" על לוק? מה שבטוח שלוק מבקש לעזוב אותו, בסצנה שמאוד מזכירה את סצנת הסיום של עונה 5, של סוייר וג'ולייט. רק שג'ק לא עזב. ואז נפתח הצוהר... אנחנו לא יודעים אבל בפנים יש מלא ציוד משנות ה-70 וסקוטי עצבני מטורף.

זו היתה עונה 1. עונה המלאה בציטוטים בילתי נשכחים, מוטיבים חוזרים הבונים את הסיפור, המיתולוגיה שרבדיה מתחילים להתגלות, וכמובן הסיום בקליף האנגר שמשאיר אותנו במתח בין הפרקים כמו גם בסיום העונה. ניתן עדיין לצפות בסיקורים לפרקים בפורום של אבודים. זהו האשכול המרכז את כל האשכולות בנושא - http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=4073753

נמסטה!

יום ראשון, 19 ביולי 2009

ג'ק בנדר בארץ - כל הפרטים

תודה ל-mikmik0000 (מיכל), שהעלתה את הסרטונים ליו-טיוב.

חלק 1

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
מראיין: בנקודת זמן כלשהיא, מתחילים לצלם את הפרק סיום, מאות אנשים על הסט, ויודעים על מה זה....
בנדר: זו בעיה שדיברנו עליה הרבה, כי יש הרבה ספויילרים, מן הסתם, זה העולם בו אנו גרים, עם כל החדשות הטובות והרעות על האינטרנט... היתה פעם אחת שצילמנו את בן בעירק, בזמן שהוא עוקב אחרי סעיד דרך שוק. וצוות ההפקה יצר סט מדהים, היות שנחנו מצלמים את הכל בהוואי בעזרת כמה שפחות גרפיקה ממוחשבת. לקחנו חלק מבניין והופכים אותו לאנגליה, ואם יש תצלום מזווית רחבה, אנחנו מוסיפים עוד קצת, מרביתכם סטודנטים לקולנוע, חלק מכם? (לא...) אז הפרטים לא ישעממו אתכם? (גם לא...) במקרה של הסצנה בעירק, צילמנו, וצוות ההפקה עשה עבודה מצוינת, ודיברתי עם דיימון בטלפון אחר הצהריים, לאחר שצילמנו בבוקר, ואמרתי לו "השוק פשוט נפלא, את תמות על זה." והוא ענה, "ראיתי את זה". ואני אמרתי לו "מה זאת אומרת ראית את זה", והוא ענה, "ראיתי את זה באינטרנט". אמרתי לו, "רק צילמנו את זה היום בבוקר", ואז הוא ענה, "כנראה היה אדם עם מצלמה מעבר לרחוב, בבניין, וצילם אותך מצלם את זה, וזה נראה מצוין"... זה אולי טוב לדיימון וקארלטון בלוס אנג'לס, אך במונחים של פרקי הסיום אנחנו דנים הרבה על איך למנוע ספויילרים, כי זה יהיה נורא אם זה יקרה. בפלאש פורוורד בו נחשף לוק בארון קבורה (סוף עונה 4), צילמתי 4 שחקנים (למעשה זה היה 3, כנראה שהוא התבלבל) בארון קבורה. זה לא היה מת'יו פוקס, כי הוא זה שהסתכל לתוכו, זה יהיה מוזר מדי, מה שמזכיר לי סיפור על הארלי מסתכל בחלון ורואה את הארלי, אבל אני אספר את זה אח"כ, זה סיפור מעניין. שמתי גם את סוייר, שמתי את דזמונד ועוד מישהו, לא זוכר (כי לא היה...).
מראיין: הבאת אותם ליום צילומים במיוחד, עם שכר ליום צילומים?
בנדר: כן, אבל הם שחקנים קבועים, אז הם מקבלים משכורת גלובאלית. ואז אמרתי בוא נצלם 4 שחקנים שונים (שוב, למעשה 3), הבעיה היתה שרציתי שזווית המצלמה תהיה משולמת שהיא עוברת מעל טרי (אוקווין - לוק), והם כזה הסתכלו עליי, ואני ישר, "תודה ג'וש, תודה כולם, נתראה אחר כך." אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו, אנחנו מדברים על להפסיק לצלם בהוואי, ולצלם... אני לא יודע, אולי פה? אבל אנחנו מנסים לפתור את זה, כי זה יהיה איום.
מראיין: דיימון וקארלון, היוצרים, בעיקרון נמצאים בלוס אנג'לס, בחדר בו הם "ממציאים" את הסדרה. איך אתם מתקשרים ביניכם?
בנדר: על בסיס יומי, כמה פעמים ביום. מה שקורה הוא, יש לנו קבוצה יוצאת מן הכלל של כותבים, דיימון הוא "האדם מאחורי הפרגוד" של התוכנית הזו, כמו גם קארלטון, והם עובדים יחדיו על איך תראה העונה, ובסוף כל עונה יש מה שנקרא "מיני-מחנה", ובכל פעם אחרי שפרק הסיום נכתב הם מתכנסים עם כל הכותבים למשך שבועיים, ללא לחץ, ומדברים על הכל דרך דת, החיים, ילדים, אמנות וספרות, ופשוט עושים חיים, ותוך כדי מתעסקים עם רעיונות לגבי איך תראה העונה הבאה.

חלק 2

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
בנדר: הדבר היחיד שאני רוצה להגיד בקשר לסיום העונה והסדרה, אבודים היא ספר מסובך, מרגש בצורה יוצאת דופן, שכל העולם "קורא" בטלוויזיה, ומעורב בו. ואני חושב שכמו כל דבר בחיים שיש בו מיסתורין, ועם כל המורכבות של עונה האחרונה, שתהיה מספקת כמו שאני יודע שהיא תהיה. ואנחנו הולכים להתמקד כמו שעשינו בעונה 1 על "העולם הבסיסי" קצת, הדמויות המרכזיות, זה מה שאני יכול להגיד. "העיינית תצטמצם קצת". אבל זה לא אומר שכל השאר לא יהיו בעונה, מה שאני אומר זה שהסדרה והסוף המוחלט יהיו לגמרי מרגשים ומספקים. אך כל מה שמסתובב לכם בראש, כמו כל הקשרים בשטיח קיר (של ג'ייקוב) שנפתחים אט אט, אני חושב שהם יפתרו בסוף העונה (הוא מתכוון שהם יענו על כל השאלות...).
מנחה: למעט הדובים... זה בטח הסיוט שלכם.
בנדר: אנחנו לא מדברים על דובי קוטב. זה היה הסיוט של ג'יי ג'יי למען האמת, היית צריך לראות את הצילומים של הדוב קוטב המטופש הזה (זה היה שטיח רצפה... לא כל כך מפחיד...) קופץ מהמכונה שהם המציאו, לפרק הפיילוט. יש מלא נושאים משעמעמים... חיות פרא זה לא הצד החזק שלנו בסדרה. החיות שבתוך הדמויות, את זה אנחנו עושים טוב.
מנחה: ישנן המון תיאוריות על הסדרה, אך רובן מעייפות בכלל לקריאה.
בנדר: זה כמו לקחת קורס בפילוסופיה בהארוורד, זה מטורף.
מנחה: איך אתם מתחמקים מהתהליך המעייף של הצגת כל פרט ופרט, ופשוט מספרים סיפור?
בנדר: ככותב אתה לא יכול לעשות את זה, אין בכלל ויכוח. אני חושב שדיימון וקארלטון ושאר צוות הכותבים ממש מבריקים במציאת הדרך הדרמטית ,המצחיקה, הייחודית ומרגשת לספר את הסיפורים האלו. אני מתכוון, אני מקבל תסריטים והתגובה שלי היא, "לכל הרוחות! רוסו זו הצרפתייה?" אפילו שאני יודע מה הולך לבוא, ואני יודע שאנחנו צריכים שחקנית שתגלם את רוסו הצעירה, כשאני קורא את הסצינה, ואני קולט שהצרפתים על הרפסודה, והכותבים שלנו כל כך חכמים. הם באמת מוצאים את הדרך לחזור אחרוה ושהכל יהיה חלק ממעגל אחד גדול. רוב "הזרעים" (הרמזים) שהם זרקו אי שם, היו מכוונים, בידיעה שהם יחזרו לזה. ואני חושב שכל מה שיפה בזה שאתה כותב סדרה, או סרט, מצייר ציור, או כותב תסריט, אם זה "חי" (הוא מתכוון לאם אתה "מרגיש" את היצירה שלך), יש דברים ש"זה" יגיד לך, והכיוון ש"הוא" רוצה ללכת. ואם אתה חכם ויצירתי, אתה צריך ללכת לכיוונים האלו, וזה קורה באבודים.
מנחה: מה שמביא אותנו לסרטון הראשון שרצית להקרין, קטע מהפרק "הליכה". שזה אחד מהפרקים הראשונים שביימת.
בנדר: למעשה צילמנו שני פרקים ביחד, הראשון היה פרק פלאשבק על קייט עם חוואי אוסטרלי בעל יד אחת (טאבולה ראסה, 1X3), והשני היה הליכה (1X4) בו למדנו שג'ון לוק היה על כסא גלגלים, וזה באמת היה הפרק בו גילינו את הסדה, אני אדבר על זה אחרי הקליפ.

- מוקרן קטע מהפרק "הליכה" - הסצנה שנראתה, הסצנה בה לוק זורק סכין שננעץ על כסא מהמטוס עליו יושב סוייר. "רעיון טוב יותר משלושתכם נכנסים ליער הקסום על מנת לצוד עם כלום חוץ מסכין צייד קטנטנה? בטח שלא! זה הרעיון הטוב ביותר ששמעתי אי פעם!" -

חלק 3

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
בנדר: כשדיימון לינדלוף נכנס אל חדר הכותבים, ואמר, "לוק על כסא גלגלים", שאר הכותבים בזמנו אמרו, "מה?!". כשהם פירקו את הסיפור הוא אמר, "לא הוא על כסא גלגלים, וכשהוא מגיע אל האי הוא מסוגל ללכת", זה משהו שלא נכתב לפני אותו רגע. אז אני חושב שמבחינת המוטיב של הסיפור ידענו שזהו אי מיסתורי, ידענו (הצוות) שהרבה דברים מוזרים הולכים לקרות שם, והם (הכותבים) ידעו דברים מסוימים לגביו, אך הם לא ידעו את זה. אז אני חושב שמבחינת הסיפור התוכנית החלה למצוא את עצמה, מבחינה תיאטרלית אחד הדברים שרציתי לעשות זה להתבסס על סגנון (פרקי) הפיילוט, שהיה למעשה אלגנטי, מסוגנן, פשוט, אך לא מוזר כמו שזה יכל להיות. בידיו של במאי אחר החומר הזה יכל להיות זוויות נמוכות (סגנון אימה), וצילומים מוזרים ואפלים, ענפים מפותלים, יותר בסגנון דייוויד קרוננברג (במאי סרטי אימה) מאשר ג'יי ג'יי אברהמס, שביים את זה. הוא הזמין אותנו אל מקום קולנועי יפייפה אך מאיים. אז רציתי לשמר את זה עבור הסדרה, אך באותו זמן, מאחר שהתמודדנו עם פלאשבקים, ידעתי שאני לא רוצה להשתמש בגימיקים כדי להראות את הפלאשבקים. רציתי להראות שהדמויות באמת נמצאות היכן שהם נמצאות, ושהעולם אותו הם עזבו יהיה אמיתי לפחות, אם לא יותר, מהעולם הכתוב בוא הם נמצאים. אז אחד הדברים שגיליתי בזמן שעשיתי את "הליכה" זה שאנחנו מרחיקים את כל הכחול והירוק מהפלאשבקים, מכיוון שהצבעים השולטים על האי הם, מן הסתם, כחול וירוק. ומכיוון שהתמודדנו עם עולמו של לוק ב... קליפורניה, מאוד בז' וחום משעממים, המתאימים לחברת הקופסאות בה הוא עובד. החלטתי שזוויות הצילום יהיו רחבות, לא מוזרות כמו של טים בארטון, אלא פשוטות, וללא תזוזות מצלמה... בנוסף, הייתי צריך להחביא את כסא הגלגלים, ולחשוף בסוף שהוא על כסא גלגלים, ולא רציתי לבנות שולחנות סופר גבוהים וכל הדברים האלה. אז הייתי צריך למצוא דרכים ויז'ואלית להחביא את "שורת המחץ" של התכנית, ובנוסף לשמור את עולם הלאשבקים שונה מהעולם שהם היו בו על האי, אז השתמשנו ביותר עדשות רחבות, יותר תזוזות מצלמה. הדבר השני שעשיתי, מעולם לא רציתי שהיא תהפוך לתוכנית "מצלמה נישאת" (אני לא מכיר את המונח "המקצועי"), עכשיו זה קורה הרבה בטלוויזיה האמריקאית, המון קפיצות מצלמה נישאת חתוכות (שוב, לא מכיר את המונח "המקצועי") כמו "המגן", ועוד תוכניות טלוויזיה מצויינות. הסופראנוס למשל היה הרבה יותר קלאסי בגישה שלו, יותר כמו הסנדק, הרבה יותר מאופק, והשתמשנו בתנועות מצלמה בצורה מינימאלית. אך ישנם הרבה תוכניות באמריקה ש"מרגישות" שאם המצלמה לא "קופצת מסביב", ומסתובבת, וכל זה, אז אנשים ישתעממו. אז מעולם לא רציתי שהתוכנית שלנו תראה ככה, אך רציתי ליישם את הסגנון הזה כשהדמויות "מאבדות את זה" (מתחרפנות קצת...) או משהו קורה שהמצלמה מראה ויז'ואלית מה עובר על הדמויות, אז בסצנה הזו (הסצנה שנראתה, בה לוק מציע ללכת לצוד וחושף את מזוודת הסכינים שלו) השתמשנו בשיטת ה"מצלמה נישאת" כשמארג הקהילה מתחיל להתפרק, וכולם מפחדים, ונהיה מן מאבק שם, ואז ברגע שהסכין ננעצת במה שהיה אמור להיות עץ לפי התסריט, אך אני השתמשתי בכסא מהמטוס כי הוא היה שם וזה היה נהדר, ברגע שהסכין נכנסת לסצנה, בנקודה הזו, חזרתי לסגנון אולפן קלאסי, ולוק משתלט על העולם. אז המצלמה מאוד נמוכה ובזווית רחבה, ונמשכת אל לוק בצורה הירואית, והכל פחות או יותר חוזר ונרגע. אז זה זה והעובדה שהפלאשבקים לא היו "גימיקיים". עוד משהו על הפלאשבקים של התוכנית; לא רציתי שהם יהיו חסרי צבע, לא רציתי שזה יראה כמו "קולד קייס" (cold case - סדרה), שזו סדרה ממש טובה, אך הם בחרו לעשות את כל סצנות העבר, בהם הדמויות היו צעירות וביצעו את הפשע, הם בחרו לעשות את זה מאוד מונוכרומטי (שחור-לבן). לא רציתי לעשות את זה, רציתי שהפלאשבקים יראו עדיין כמו העולם האמיתי. אז משהו אחד שהחלטתי היה, אתה חושב על כל הרעיונות הגרועים האלה כבמאי, למשל אני יתחיל בבקבוק מיוזע של אושיניק שנמצא בחול, הוא מלא חול ועם דם עליו, ונראה את ידו הפצועה והמדממת מרימה את הבקבוק, וכשהוא מרים אותו לכיוון פניו כדי לשתות אני יחתוך לכוס מרטיני מוארת מאחור בבר, עם אורות כחולים ואדומים, ופתאום ג'ק בניו-יורק. וחשבתי, טוב, אז יש לי את כל הרעיונות הגרועים האלה איך לעשות מעברים "גימיקיים" כאלה חמודים. ואמרתי לא, אנחנו לא הולכים לעשות את זה. בואו פשוט, אתם יודעים, כל מעבר יכול להיות אחרת, והוא יכול להתחיל מהדמות (עליה הפלאשבק), אך לא נעשה את זה "גימיקי".

- מוקרן קטע מהפרק "מבעד למראה" - הסצנה שנראתה, סצנת המוות של צ'ארלי. "לא הסירה של פני" -

חלק 4

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
מנחה: המקרה של הגילוי על לוק בכסא הגלגלים דומה למקרה של צא'רלי? מתי ידעתם שצ'ארלי הולך למות?
בנדר: ידענו כל העונה שייתכן שצ'ארלי יצטרך למות. אני צריך להגיד, דיימון וקארלטון ושאר הכותבים ידעו שאם המוות לא "יעלה" לנו במשהו בתוכנית אז הוא לא יהיה אמין. אתם יודעים, אם פשוט היינו הורגים אנשים שהקהל לא יאהב כל כך, זה לא נחשב כל כך. נלחמתי בזה ככל שיכלתי, כי אני אוהב את דומיניק (מונהאן - צ'ארלי) כשחקן והוא הביא כל כך הרבה לסדרה, ואהבתי את הדמות שלו. והם הרגישו בכתיבה שהם הגיעו למן פינה שכזו עם כל ההתמכרות לסמים וכו'. אם כך, הם החליטו את זה, דום (דומיניק) ידע שזו אפשרות, ובערך דיברנו על זה בשקט במשך השנה, אז זה לא היה הלם. אך זה מאוד מפכח, בכל פעם שמשיהו עזב את התוכנית, בייחוד מישהו שהיה קרוב לליבת התוכנית מההתחלה, זה כמו מוות. זה היה רעיון של דומיניק להצטלב, בגלל שצ'ארלי שהתחיל כנער מקהלה בכנסייה, וזה היה מאוד מרגש, ויפייפה. למעשה ג'יי ג'יי כשהוא ראה את זה הוא אמר לי, אתה כל כך גאון שגרמת לו להצטלב, ועניתי לו, תודה לך, אבל זה היה רעיון של דום (דומיניק). אני מספיק חכם לזהות רעיון טוב ואמרתי, כן תעשה את זה. וזה בימוי טוב דרך אגב.

- מוקרן קטע מהפרק "אין כמו בבית" - הסצנה שנראתה, סצנת הסיום של העונה. "אנחנו חייבים לחזור!" -

חלק 5

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
מנחה: מתי החלטתם להפסיק עם פלאשבק ולהתחיל עם פלאשפורוורד?
בנדר: אני חושב שהכותבים המבריקים שלנו רצו לעשות משהו כזה (מהתחלה), הם לא רצו לעשות פלאשבקים לנצח. היו דיבורים במשך העונה, בנקודה מסוימת, על כך שבסוף העונה תהיה סצנה על אנשים שמוצאים ספינה קטנה באמצע הים ושם נמצא מייקל, אביו של וולט. ודובר על כך שזה יהיה שיא העונה. אך מה שקרה, מה שקורה בעולם, הארולד פרינאו (מייקל) עשה פיילוט לתוכנית אחרת, שלרוע מזלו לא עלתה, והחליט בנקודה זו לא לחזור. שוב, בהכנת טלוויזיה דברים קורים שדוחפים אותך לכיוונים מסוימים. אז מאחר שהם חשבו על כך, אני חושב שזה בא מהגאונות שלהם, ואני לא יודע, אני זועזעתי מכך גם כן, ומבחינת הביום היה עליי להיזהר לא לחשוף את זה, והיו אנשים באינטרנט שהסתכלו על הסלולרי של ג'ק, כשהוא במכונית ממול בית הקבורה ועושה שיחה. עשיתי את המיטב להימנע מזה, אך באותו זמן אחראי התפאורה ואני שוחחנו על כך שזה צריך להיות טלפון של הזמן הנכון. כי לאנשים שהולכים אחורה, ועושים את זה, כדי להסתכל על דברים, אם היינו מרמים בטלפון, זה לא היה טוב. אז חשבתי שעם התאורה (החשוכה) כשמאט (מת'יו פוקס -ג'ק) מחזיק את הטלפון בזמן שהמצלמה עוברת, עברנו את זה (בלי שישימו לב). אבל איזה "קוץ בתחת" באינטרנט שאמר, "רק רגע! ידעתי שזה פלאשפורוורד בגלל זה". אך זה היה מרגש, זה היה בלוס אנג'לס לפני ניו-יורק, היכן שהיינו במסיבת הסיום של העונה שאנחנו חוגגים כל שנה, וקיבלנו טלפונים במהלך ההקרנה, "או אלוהים! אוי אלוהים, העולם שלי התהפך." מה שיקרה בעונה הבאה, אך לא בכרח מאותם סיבות...
מנחה: איך אתה יכול להיות כל כך רגוע בקשר לזה?
בנדר: בקשר למה?
מנחה: בקשר לסיום הסדרה, כי ישנה כל כך ציפייה, וגם ציניקנים שמחכים שתפשלו.
בנדר: כן בדיוק, ותמיד הם נמצאים שם. אבל אני חושב שכמו בכל דבר שאתה עושה, עליך ללכת צעד צעד, ואתה עושה את המיטב כל יום, ואתה מייצר את המוצר בצורה הכי טובה שאתה יכול, ואתה פשוט את הפירמידה בלוק אחר בלוק. ואתה ללא ספק חייב לשמור על התמונה הגדולה בראש, אך כל מה שאתה יכול זה רק ללכת צעד צעד, אז... ואני ממש מעדיף את סט הצילומים מאשר ארוחת ערב. אני מתכוון, אני מרגיש הרבה יותר בנוח עם 80 אנשים על הסט מאשר עם 20 בארוחה. כך שבשבילי זהו עולם מאוד נוח. אך אני בטוח שעד סוף העונה אנחנו נרגיש את הלחץ ואני לא יהיה כל כך רגוע. אני עדיין בחופשה!

חלק 6

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
ג'ק בנדר חוזר לסיפור על הארלי שרואה את הארלי...
בנדר: בפרק בו הארלי רץ ("תחילת הסוף"), ומופרד מסוייר וכולם, וזה פרק על הארלי אני חושב, הוא מפוחד בג'ונגל והוא מגיע אל הבקתה של ג'ייקוב. זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותה. והוא הולך אל הבקתה, וזה מפחיד וחשוך בלילה, והוא הולך אל החלון ומסתכל דרך הזכוכית השבורה, והיה כתוב שהוא רואה את עצמו על כסא הנדנדה. הכל חשוך, אין אור, הוא רואה את ציור הכלב, הוא רואה מנורה, והוא רואה את עצמו על כסא הנדנדה, נבהל ונופל מהמרפסת ורץ משם. בנקודה הזו בסדרה כל פעם שעשינו משהו קצת מוזר מדי הרשת (ABC) נבהלה קצת. הם, בצורה נכונה, הרגישו שהלב והנפש של התוכנית הם הדמויות. אנחנו בני אדם. אנחנו גם חושבים ככה. אך יש גם את הצד "המוזר" של המדע הבדיוני, והמיתולוגיה בתוכנית, שהוא חלק חשוב מהסדרה. זה היה רגע מגניב, אך ברשת נהיו מודאגים בקשר לאיך הארלי יכול לראות את עצמו. והגבנו שאנחנו יכולים לשאול אותה שאלה על 400 דברים שכבר עשינו, אך המקרה זה מאוד הדאיג אותם. אז דיימון וקארלטון אמרו לי לדאוג שכשהארלי יראה את עצמו יהיה מאוד חשוך שם. אז צילמתי את זה, ומחלקת הצילום שלנו היו מדהימים, הם יודעים איך לצלם בחושך. קיבלנו תגובות לגבי עונה 1 שאולי הג'ונגל היה חשוך מדי בלילה, ודי התעלמנו מהתלונה הזו. אך צילמנו את זה ודיימון וקארלטון ראו את העריכה של הסצנה ואמרו שברשת הולכים להשתגע, וחייבים לצלם את זה שוב. ואמרתי, "בסדר, אבל מה זאת אומרת?" אז הם ענו לי שחייבים לצלם שוב כדי ש"לא יראו שזה הארלי." ואני אמרתי, "אבל זה הארלי..." ואם הארלי על כסא נדנדה כל אור שהוא, אור ירח, או כל דבר, או שתראה "שחור" (כלום) או שתראה שזה הארלי, כי הארלי היחידי ששוקל הרבה, אין אך אחד אחר. אתה לא יכול להסוות את חורחה (גרסייה - הארלי). והם השיבו, "זה נכון, אבל תצלם שוב ושיהיה מאוד חשוך". אז אמרתי להם, "תראו, אנחנו מחמיצים הזדמנות פה, אני מרגיש שני מצלם צילום שחור, אין בזה הגיון. אנחנו מחמיצים משהו מגניב יותר, יש מישהו יותר טוב לשים בכסא." אז הם חשבו על זה, והם חזרו עם כריסטיאן שפרד בהמשך. הוא למעשה שחקן שבא לעשות פרק, אז זה הסתדר גם מבחינה תקציבית שהוא כבר היה שם. ואז מה שקרה שעל ידי הושבת כריסטיאן על הכסא הזה בפרקים בהמשך הוא מופיע שם עם קלייר, וכריסטיאן שפרד בבירור משחק תפקיד חשוב במיתולוגיה של הסדרה, וימשיך להיות. אך התפנית הזו היתה באמת משהו שיצא מ"אוי אלוהים, מה נעשה? אי אפשר לצלם צילום שחור." ואז בא רעיון יותר טוב. וזה אחד מהדברים המרגשים בתהליך הצילום, אתה יודע, טעויות שהופעות לדברים גדולים.
מנחה: מבחינת החוזה, אם הארלי רוצה, הוא יכול להוריד במשקל?
בנדר: כן. אנחנו אוהבים את חורחה גארסייה ואנחנו רוצים שהיה בסדר ובריא. אז להוריד במשקל זה בהחלט משהו שהוא יכול לעשות.

חלק 7

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
שאלה: איך קרה שכל כך הרבה שחקנים טובים מופיעים בסדרה אחת?
בנדר: כי הליהוק היה שונה מכל ליהוק שנעשה בפיילוט לטלוויזיה. כיוצר אתה כותב תסריט, ואם יש לך מספיק מזל אתה נבחר ואתה עושה אותו, ואז אתה מלהק שחקנים, אולי כאלה שאתה מכיר שכבת להם בעבר. במקרה של אבודים כשלויד בראון המפיק שהיה אחראי על הדרמה ברשת (ABC) באותו הזמן, חשב על סדרת אי מטורפת שנקראת אבודים (במקור זה נקרא שומקום - nowhere). ונכתב תסריט שלא התפתח בכיוון שהוא קיווה, ואף אחד לא אהב את זה, ואף אחד לא רצה לעשות את זה, את עונת הפיילוט הזו. לויד אמר שהוא מכיר רק אדם אחד שיכול להפוך את זה למשהו שאני יודע שיהיה ענק, והוא הלך אל ג'יי ג'יי. ג'יי ג'יי ואני עבדנו על תוכנית אחרת שהוא כתב ואני הייתי אמור לביים את הפיילוט. ולויד אמר, "אנחנו נעשה את התוכנית השנייה, פשוט תעשה את זה בשבילי, אתה חייב לעשות את זה בשבילי." וג'יי ג'יי חשב על זה והיה מסוקרן מהרעיון, והוא אמר שהוא יסכים רק אם הוא ימצא מישהו לכתוב איתו את זה, ואז אם התוכנית תצליח אז הוא ינהל אותה, ולויד הסכים. ומישהי בשם הת'ר באולפנים הכירה את דיימון לינדלוף מהתוכנית "קרוסינג ג'ורדן" (Crossing Jordan), ודיימון לינדלוף הגיע לפגוש את ג'יי ג'יי אברהמס ביום כשהוא חושב שהוא הולך להתבקש להצטרף לסדרה האהובה עליו "זהות בדויה" (Alias). וכ"כ התרגש שהוא הולך לפגוש את ג'יי ג'יי ולכתוב ב"זהות בדויה" בעונה הבאה. אך ג'יי ג'יי הציג בפניו רעיון אחר, אז דיימון אמר שהוא צריך לחשוב על זה, והם נפגשו לאחר כמה ימים למשך שלוש שעות, והשתעשעו עם רעיונות שדיימון חשב עליהם, ולפני שהם הבינו מה קורה, הם התחילו לכתוב. בנקודה ההיא זה החל תהליך הליהוק הארוך. זה היה שלוש שבועות לפני שהם התחילו לצלם. אז מה שקרה, לויד רצה שזה יהיה קאסט בינלאומי, ובעיניו השוק הבינלאומי מאוד חשוב. הוא באמת רצה שזו תהיה סדרה עם ליהוק בינלאומי. אז מה שקרה זה שהיתה את יוג'ין קים (סאן) שהיה לה חוזה ב-ABC, אז היא באה להיפגש איתו. בתסריט לא היתה אשה קוריאנית, ואז הם (ג'יי ג'יי ודיימון) חשבו, " אוי אלוהים, היא מצויינת ואנחנו חייבים להשתמש בה, אבל אולי צריל להיות לה בעל, והם לא ידברו אנגלית." אז זה קרה בזמן שהם כתבו, אז הם כתבו את הזוג הקוריאני. ואז ג'יי ג'יי ראה את חורחה גארסייה ערב אחד, ואמר, "כרגע ראיתי את הבחור הכי טוב שראיתי בחיי." ג'יי ג'יי מדבר בהגזמה, ואמר "אנחנו חייבים שהוא יהיה בסדרה שלנו." אז הם פגשו את חורחה גארסייה וכתבו את הארלי. ג'ק שפרד, מאט פוקס, קרא תחילה את התפקיד של סוייר, ובפיילוט המקורי ג'ק שפרד מת. בגלל שהם היו מספיק חכמים להגיד, "אתה לא יכול להציל את הרופא, כי הרופא יוכל להציל את כולם. אז אתה חייב להרוג את האדם היחיד... כל הזמן חושבים איך לעשות הכל בלתי צפוי, אנחנו חייבים להרוג את הרופא." מת'יו פוקס הפך לרופא והם לא הרגו את הרופא. אז הנקודה היא שהיה תהליך חיוני בליהוק, ונניח שנכתב תסריט לג'ורג' קלוני הצעיר, ואז כולם מחפשים את אותו ג'ורג' קלוני הצעיר ותנחשו מה? אין אחד כזה. כי הוא ג'ורג' קלוני... זו אחת הסיבות, אני חושב, לכך שיש לנו קבוצת שחקנים כל כך מוכשרת וייחודית. הם כתבו לשחקנים שהם רצו לעבוד איתם. שזה מגניב...

חלק 8

תרגום עיקרי, בלי השטויות של המנחה, ודברים לא קשורים. בסוגריים, הערות שלי.
שאלה: האם בסצנה של סאן וריצ'ארד בעונה 5 ("נמסטה") האישה שמופיעה מאחוריהם היא טעות של ההפקה, או משהו מתוכנן? ואותה שאלה בנוגע לכדור בחזה של בן שמחליף צד בין הפרקים ("הוא האתה שלנו" ו-"מה שקרה, קרה")?
בנדר: אני חייב לספר את האמת, זו היתה העוזרת הפקה. לא קלטנו את זה עד שזה כבר היה בכל האינטרנט (זה גם ירד בגרסת הדי.וי.די). זו היתה קלייר (בדיחה, לא לדאוג... נראה לי...). אך הכדור בכנות היה טעות שנעשתה בטירוף של עשיית הטלוויזיה.
שאלה: מה בנוגע לסצנה שמתרחשת במרינה עם השישייה ובן, וכל פעם מזווית של דמות אחרת? כל פעם הדיאלוג משתנה קצת, זה לא יכול להיות טעות, אתם לא כאלה מרושלים...
בנדר: אני אולי, אבל הכותבים לא. אז אתם יודעים יש דברים שקורים שהם רק טעויות אנוש, אך הדיאלוג, אתם יודעים הסצנות האלו צולמו מזוויות ראייה שונות (של הדמויות), ואני יודע ספציפית שבמקרה הזה.. אתם יודעים, יש סיבות לכל מיני דברים.