מחשבות ראשונות על ד"ר לינוס

וואו, הפרק הכי טוב של העונה עד עכשיו עבורי, גם עלילתית, גם פסיכולוגית, גם ברמת המתח. אחרי שבשבוע שעבר סגרנו עם סצנה חשוכה ומצמררת של הליכת זומבים, אנחנו מסיימים עם מפגש מחודש מרגש (ניגבתי דמעות כשסאן חיבקה את הרלי) של "הכלים הלבנים" על הלוח, על החוף הישן, וגם וידמור חוזר, כמו שצפיתי, בתקווה שיצטרף לאנשי ג'ייקוב. המהלך של בן מופלא ומרגש, אהבתי את התיקון שלו במציאות המקבילה שהוא בחר בעתידה של אלכס על פני המשרה הרמה, ואהבתי את הסצנה שבה הוא סיפר לאילנה והיא נתנה לו להישאר.

אז זה לא סתם אי והוא בכל זאת צריך הגנה, צריך שמישהו יישאר שם מאחור. סמוקי מייעד את בן להישאר מאחור. לבד. הוא רואה רק את הצד בו שבחר באי ובכוח ולא רואה עוד את הצד האנושי שלו. אולי זה הסיפור של סמוקי איש החושך, הוא רואה את הצד הדומיננטי, בעוד שאיש האור רואה בך את מעט האור שיש, את מעט האנושיות, גם אם זה קמצוץ. ואילנה עשתה לו חסד גדול כשהיא ראתה את זה, ונתנה לו לחזור להיות בין האנשים. הוא הלך אחרי אילנה כי היא הציעה לו קהילה. שבור וחלש ועם כל משא החטא על גבו, אבל אמיתי ולכן חברתי, אפשר להיות איתו יחד.

טוב ורע זה לא לפי מה שעשית וזה דבר גמיש, אתה יכול לבחור לעבור צד ברגע. אתה טוב, אם אתה מדבר אמת, אם אתה מוכן לתקן. קבוצה חדשה נרקמת ובה יהיו אנשים מקבוצות שפעם היו אויבות ואולי אפילו יהיו בה שני מנהיגים ששנאו זה את זה. האי נערך בהדרגה לקרב הגדול והסופי וכמו שאמרתי לפני כמה פרקים, יש אבודים (במצבי חיות שונים) בשני הצדדים, אך האם הם יוכלו לפגוע אלה באלה ברגע האמת או שהם עדיין תופסים את עצמם כאותה הקבוצה המקורית?

בשש בש יש מצב שהכלים שלך "שבויים" מאחורי הכלים של היריב עד שאתה יכול לשחרר אותם ולהעביר אותם לצד שלך של הלוח. זה המצב שבו הקבוצות נמצאות כרגע, כשבקבוצת השחורים יש את קייט, ג'ין ואולי סוייר שעוד צריך "לשחרר אותם". האם יש עוד סיכוי "להלבין" את הזומבים או שזה אבוד? איך כל הדבר הזה בכלל עובד? אם נלמד מהמקרה של בן ייתכן שאור אחד קטן יכול להאיר ולנצח חושך גדול, ואולי יש לקלייר סיכוי אם היא תיאחז בקיומו של אהרון אצל אמא שלה כנקודת אור. אבל נראה שעדיין קלייר וסעיד ידבקו במהלך של לוק לצאת מהאי כדי לקבל את הדבר היחיד שמאיר אור בנפשם ומבחינתם הוא כבה. החושך משתמש בכמיהה שלנו לאור כדי להעמיק את החושך...

אני תוהה מדוע לוק לא הבטיח לסוייר את ג'ולייט בחזרה כפי שהוא הבטיח לקלייר ולסעיד. הרבה מעריצים חושבים שג'ק פרוד מג'ולייט (ולא שרה) בקו הזמן האלטרנטיבי אבל אני דווקא ציפיתי לראות את ג'ולייט בפרק הזה, הייתי בטוחה שהיא נשואה לבן בגלל שבעונה ארבע הוא היה כל כך בטוח שהיא שלו ואמר לה לקחת כמה זמן שהיא צריכה... זה שאליזבת מיטשל לא הייתה פנויה לצילומים בגלל V בזמן הפרק הזה, זה לא אומר שזה לא עתיד להתגלות עוד, עוד לא ראינו אם בן נשוי או היה נשוי, גם אם אבא שלו החולה גר איתו, זו עדיין אפשרות.

אני יודעת שהרבה מעריצים חופרים עכשיו במשמעות של האי אלבה ונפוליאון אבל לדעתי האזכור משרת את המטאפורה הפסיכולוגית של הפרק: קיסר ללא כוחות והויתור על הכוח שגורם לאדם כמו בן שרדף כל חייו אחר כוח להרגיש כאדם מת, אבל ברגע הזה עם אילנה ראינו לידה מחדש, של בן האנושי, כמו הוחזר לו מה שהמעיין המחייה במקדש לקח ממנו. מה שכן, ייתכן שהאי שלנו קשור לגלות והגלייה. מנקודת המבט של האי אנחנו רואים אנשים נמשכים ומוזמנים אליו, אבל מנקודת המבט של העולם ייתכן שאנשים מסוימים או כוחות מסוימים מוגלים ממנו ושיש לזה סיבה טובה. אולי באמת כל הסיפור הזה של ההנהגה באי הוא אחיזת עיניים כמו שחלק מהדמויות עכשיו מרגישות, אבל חשוב שהם יהיו על האי כי יש סיבה שבגללה אסור שהם יהיו בעולם. הם בגלות. יש מצב?

אז אילו דברים חדשים למדנו? טוב לא כל כך הרבה, זה היה יותר פרק פסיכולוגי, אבל שני דברים חשובים:

1. ראינו שבקו הזמן האלטרנטיבי הרבה מאד פרטים שונים עוד לפני טיסת אושיאניק, אבל האם יש נקודה אחת שממנה הכול השתנה או שקו הזמן שונה מלכתחילה? מבחינה פסיכולוגית ייתכן שהדמויות שונות, למשל שרוג'ר לינוס לא מאשים את בן במות אימו בקו הזמן הזה או לא עושה זאת בקול רם, אבל אני מהמרת שהנקודה ממנה הכל השתנה אינה טיסת אושיאניק אלא "התקרית", רגע הפצצה. בקו הזמן המקורי התקרית הייתה רק תקרית והדהארמה נשארו באי והכול המשיך. נראה שבקו הזמן האלטרנטיבי התקרית גרמה לפינוי של האי, לא רק אותם ילדים ומשפחות שנשלחו קודם לכן בצוללת, קרה שם משהו שסגר את כל יוזמת הדהארמה. ואכן כשראינו בפרק הראשון את האי השקוע הראו לנו במיוחד את הבתים הצהובים. הדהארמה הייתה שם, משהו גרם לכל הסיפור להתקפל ולאי לשקוע וכל מה שקרה עליו מ-77 כנראה לא קרה שם...זה אומר שהצוות של רוסו מעולם לא יצא למסע והיא בכלל עברה לארה"ב ושדוגן לא המשיך לעבוד בבנק באוסקה אלא עבר לארה"ב וכל זה קצת מוזר. אלו אנשים שמעולם לא הגיעו לאי בגלל כל מה שהשתנה מאז 77. מכיוון שחלק מגיבורינו היו בסך הכול ילדים ב-77, כל חייהם יצאו קצת אחרת כי נראה שבקו הזמן ההוא ג'ייקוב (וכנראה סמוקי, וריצ'ארד ומי שכן היה באי עד אז) ירד למצולות עם האי, ולא נגע בהם.

זה גורם לי לחשוב אילו "מתנות" ניתנו למועמדים שלנו שגי'קוב נגע בהם. החיים שלהם לא בדיוק נראו כמו מתנה לפני הטיסה וגם אחרי הטיסה לא נתגלה בהם כוח מיוחד, אולי פרט לזה שהם שרדו. אולי גם הם לא יכולים למות והם לא יודעים את זה. ואולי המתנות יופיעו רק כשהם יקבלו תפקיד "רשמי" באי.

2. אם כבר מדברים על המגע של ג'ייקוב, ריצ'ארד טוען שהוא לא מזדקן מאז שג'ייקוב נגע בו והוא גם לא יכול להרוג את עצמו. זה היה מדהים לראות את מר יודע הכול שלנו ברגע חולשה אנושי, בכעס על הפטרון שלו ומייחל למותו. גם בדברים של ריצ'ארד יש לנו רמז שטוב ורע הם דברים יחסיים. אנחנו חושבים שנעורי נצח זו מתנה אבל כעבור נצח זו קללה. אין דבר שאיכותו המהותית טובה, זה טוב רק אם זה הולם את הנסיבות, אם זה הדבר המתאים כרגע, אם זה גמיש ואפשר להחליף אם כבר לא רוצים... אולי כל מה שמקובע, שתקוע, שיוצא מאיזון, מרקיב, עובר לצד הרע, זה מחזור חיים, מעגל, לא ציר לינארי. לפעמים זו קללה שאתה מדבר עם מתים, לפעמים זו ברכה.

למה אתם חושבים שריצ'ארד אמר להרלי לא להאמין לאף מילה של ג'ייקוב? האם זה כעס ומשבר אמונה כתוצאה מהתחושה שלו שג'יקוב הונה אותו, או שהוא חושב שעובדים על הרלי ושההתגלות של האיש המת היא בכלל לא ג'ייקוב? אני מאמינה שזה נאמר מכעס ומשבר אמונה. למרות שיותר ויותר מראים לנו שג'ייקוב הוא הצד הטוב בסיפור, הוא באמת דורש יותר מדי. הוא בסך הכול בן אדם, האם אפשר ללכת אחריו מאות שנים בלי לדעת בדיוק מה קורה ולמה צריך את זה? האם הוא לא ציפה לקצת יותר מדי מהאנשים שלו? אני מקווה שבסופו של דבר יהיה שם סיפור מסגרת אמין, כי כל משחק ההחלפות הזה נעשה בצורה די גמלונית ופתאום ההתנהגות הידענית של ריצ'ארד ובן בעונות קודמות נראית מגוחכת לאור מה שאנחנו יודעים היום.